הנשיא א' גרוניס:
1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ב' אזולאי) מיום 9.5.2006. הליך זה מתמשך זה זמן רב, וחלו בו התפתחויות שונות, אשר חלקן אינן רלוונטיות לפסק-דיננו. נסקור את הדברים בקצרה.
2. עניינו של הליך זה בדירה אשר מצויה בקומה החמישית בבניין שברחוב הצבעוני 22/17 באשדוד (להלן - הדירה). המשיבים מתגוררים בדירה זה כ-20 שנה. הדירה נרכשה על ידי המשיבה 1 ובעלה המנוח (להלן - הקונים) מהמשיבה בערעור ובערעור שכנגד, חברת ממרוד שמחוני בע"מ (להלן - החברה), בהתאם להסכם מיום 13.8.1991. לפי ההסכם, זכויותיהם של הקונים היו כפופות למשכנתה אשר רבצה על הדירה לטובת המערער 1 (להלן - הבנק), בגין חובותיה של החברה. בהסכם המכר הוסכם כי הקונים יפדו את המשכנתה על ידי העברת כספים לבנק, בהתאם למתווה אשר פורט בהסכם. יצוין, כי הדירה נבנתה ללא היתר, ועד היום טרם הוסדר מעמדה התכנוני.
3. בפסק הדין נשוא ערעור זה ציין בית משפט קמא כי בשלב מסוים נחלקו הצדדים ביניהם לגבי השאלה, האם הקונים עמדו במלוא התשלומים בהם התחייבו לפי ההסכם. עוד קבע בית משפט קמא כי במהלך השנים מצאו הצדדים "פיתרונות יצירתיים" למחלוקת זו, במסגרתם המשיכו הקונים להתגורר בדירה, מתוך אמונה כי עם חלוף הזמן ייושב הסכסוך. אלא, שבהמשך הועברו מניות החברה למר יהודה שמחוני (להלן - שמחוני) ולרעייתו. שמחוני כרת הסכם עם הבנק, לפיו הורחב החיוב במשכנתה כך שיבטיח גם את חובותיו שלו, והעביר את חובות החברה אליו. לאחר מכן נמנע שמחוני מלשלם את חובו לבנק, ובכך הניע את הבנק לפעול למימוש המשכנתה ולסילוקם של המשיבים מהדירה. נוסיף, כי שמחוני הוכרז פושט רגל בשנת 2008.
4. בעקבות דברים אלה הגישו הקונים תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 1126/02), אשר פסק הדין בה הוא נשוא הערעור. בתביעה דרשו הקונים כי יוצהר כי הם זכאים להירשם כבעלי זכויות בדירה, וכן כי יותר להם לרשום הערת אזהרה לטובתם. בנוסף לכך דרשו הקונים כי יוצהר כי זכותם עדיפה על פני זכות המערער 1 לפי המשכנתה שנרשמה לטובתו, וכי המערער 1 אינו זכאי לממש את המשכנתה.
5. בית משפט קמא דן בשאלה, האם הסכם המכר מיום 13.8.1991 עודו בתוקף, וקבע כי ההסכם לא בוטל כדין על ידי הצדדים. זאת, הגם שלא ניתן לקבוע כי הקונים שילמו את מלוא התשלומים בהם התחייבו לפי ההסכם. על כן, קבע בית המשפט קמא כי לקונים עומדות זכויות בנכס, אך לצד זאת קבע כי הם אינם זכאים להירשם כבעלי זכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין. תחת זאת קבע בית משפט קמא כי הקונים יהיו רשאים לרשום הערת אזהרה לטובתם, ביחס למצב זכויותיהם לפי פסק הדין. בנוסף לכך קבע בית משפט קמא כי תיקון שטר המשכנתה, אשר הרחיב את המשכנתה הרובצת על הדירה כך שתבטיח, בנוסף לחובות החברה, גם את חובותיו של שמחוני, אינו תקף כלפי הקונים. משום כך, ונוכח העובדה כי לחברה לא נותרו עוד חובות, קבע בית המשפט כי הבנק אינו יכול לממש את המשכנתה תוך פגיעה בזכויות המשיבים.
6. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור וערעור שכנגד. בדיון שנערך ביום 12.3.2009, ולאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים למספר הסכמות, אשר ניתן להן תוקף של החלטה. הוסכם כי בית משפט זה ימנה שמאי מקרקעין שיעריך את שוויה של הדירה נשוא המחלוקת, וכי שכרו ישולם בשלב הראשוני על ידי הבנק. עוד הוסכם כי המשיבים 5-1 (להלן - משפחת עדרי) ישלמו למערערים 50% משווי הדירה על פי הערכת השמאי, וכי עם השלמת התשלום לא תהא לבנק כל טענה נגדם. בנוסף לכך, הוחלט כי בעלי הדין יגישו תוך זמן קצר הודעה מעדכנת, בה יפורט המתווה שנבחר על ידם לביצועו של הסדר זה.
7. מתן ההודעה התעכב. לבסוף הוחלט על קיום דיון נוסף, אשר התקיים ביום 3.2.2010. בסופו של אותו דיון הוחלט להעניק תוקף של החלטה להסכם פשרה אשר נכרת בין בעלי הדין (להלן - הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה נקבע כי בית משפט זה ימנה שמאי, אשר ישום את ערכה של הדירה בהתאם למצבה המשפטי והפיזי. בתוך שנה מיום קבלת השומה תפדה משפחת עדרי את המשכנתה, על ידי תשלום על סך 50% משווי הזכויות בדירה, על פי השומה, ביחד עם מחצית מעלות שכר טרחת השמאי. משפחת עדרי תעביר את התשלום לבא-כוח כונס הנכסים, עורך הדין מיכה צמיר. במעמד התשלום יימסר למשפחת עדרי שטר משכנתה מתוקן, בו תירשם המשכנתה על שמם. עוד הוסכם כי בכפוף לקיום ההסכם יוותרו בעלי הדין על כל טענה או תביעה העומדת להם זה כנגד זה. לבסוף, הוסכם כי אם משפחת עדרי לא תשלם את הסכום במועד הנקוב מסיבה כלשהי, יתקבל הערעור בע"א 5404/06, ויידחה הערעור שכנגד, ללא צו להוצאות (סעיף 6 להסכם הפשרה). כמו כן, הוסכם כי במצב זה יהיה המערער 2 רשאי לממש את שטר המשכנתה, ולמשפחת עדרי לא תעמוד כל טענה כנגד כך (סעיף 2.8 להסכם הפשרה).
8. בהמשך לאישור ההסכם החליט בית משפט זה ביום 10.2.2010 למנות את השמאי יובל דנוס לשום את ערכה של הדירה. השמאי הגיש את חוות דעתו ביום 12.4.2010. הצדדים היו אמורים למסור הודעה לבית המשפט בחלוף 16 חודשים מיום אישור הסכם הפשרה, בה יודיעו לבית המשפט על ביצועו. הגשת ההודעה התעכבה, ומועד זה חלף. לבסוף הגישו המערערים הודעה ביום 23.8.2011. בהודעתם טענו המערערים כי משפחת עדרי לא קיימה את הוראות ההסכם, ולא שילמה את הסכום המתחייב על פיו. לטענתם, הכספים לא שולמו גם לאחר שתי אורכות שניתנו למשפחת עדרי על ידם.
9. ביום 19.9.2011, לאחר מספר הארכות מועד, הגישה משפחת עדרי את תגובתה להודעת המערערים מיום 23.8.2011. בתגובתה ציינה משפחת עדרי כי משלא הצליחו להשיג בעצמם את הסכום הנדרש על פי הסכם הפשרה, החליטו לגייסו באמצעות העמדת הדירה למכירה. לטענתם, במסגרת ניסיונם זה נתקלו הם בחוסר שיתוף פעולה מצד המערערים, אשר הכשיל את ביצוע ההסכם. חוסר שיתוף הפעולה היה טמון, בין היתר, בכך שהבנק דרש שקוני הדירה הפוטנציאליים יעמידו תשלום מזומן אחד על סך מלוא הפדיון; זאת, מבלי שהסכים לחתום על מסמכים כלשהם המבטיחים את זכויותיהם או את זכויות הבנק אשר יסייע בידם בגיוס הסכום, כגון התחייבות לרישום משכנתה או הערת אזהרה על שם הקונה או הבנק המממן. לטענתם, התנהלות המערער 1 בעניין זה הייתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני.
10. לאחר עיכובים מספר, הגישו המערערים הודעה מעדכנת נוספת מטעמם ביום 8.3.2012. בהודעה זו עדכן הבנק כי הוא מסכים להמתין חודשיים נוספים לביצוע התשלום על פי הסכם הפשרה, והצהיר כי יעשה כל שבידו על מנת לסייע בקידום ביצוע ההסכם. אולם, ביום 31.5.2012 הגישו המערערים לבית המשפט הודעה נוספת ובקשה למתן פסק-דין, במסגרתה טענו כי משפחת עדרי לא מילאה אחר תנאי ההסכם. בקשה דומה נוספת הוגשה על ידי המערערים ביום 2.7.2012 ואחריה עוד בקשה ביום 31.7.2012. למשפחת עדרי ניתנו הארכות מועד נוספות. לבסוף הוגשה תגובתם ביום 1.8.2012. בתגובה זו פרשה משפחת עדרי בשנית את השתלשלות העניינים בפרשה מאז אושר הסכם הפשרה, וחזרה על הטענות ביחס להתנהלות המערערים בתגובתם מיום 23.8.2011. יצוין, כי תגובה זו, כמו קודמתה, לא נתמכה בתצהיר.
11. בהתאם להחלטה מיום 5.8.2012, הגישו המערערים את תשובתם לתגובת משפחת עדרי ביום 16.8.2012. בתשובתם שבו המערערים וציינו כי גם לאחר שניתנו לה אורכות רבות, לא קיימה משפחת עדרי את הוראות ההסכם. המערערים טענו כי בנסיבות אלה על בית המשפט לפעול בהתאם לאמור בסעיף 6 להסכם הפשרה, ולקבל את ערעורם, תוך דחיית הערעור שכנגד. המערערים הדגישו כי סעיף 5 להסכם הפשרה קובע כי הוראות סעיף זה, ביחד עם הוראות סעיף 2.8, יחולו במקרה בו לא ישולם סכום הפדיון "מכל סיבה שהיא". המערערים התייחסו אף לטענות משפחת עדרי לגופן, כפי שהועלו בתגובת משפחת עדרי מיום 1.8.2012, וטענו כי במסגרת הסכם הפשרה לא נתנו את הסכמתם לביצוע עסקת מכר בדירה. לטענתם, הדבר אף נוגד חזיתית את הסכמת הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, לפיה תיפדה משפחת עדרי את השעבוד. לפיכך, לטענת המערערים לא מוטלת עליהם כל חובה להסכים למכירת הדירה, לא כל שכן לשתף פעולה עם ניסיונות למכרה מצד משפחת עדרי, על דרך של חתימה על התחייבות לרישום משכנתה והערת אזהרה בקשר עם עסקת המכר.
12. ארכה נוספת ניתנה למשפחת עדרי בהחלטה מיום 2.10.2012, תוך שצוין כי המדובר באפשרות סופית ואחרונה לקיום התחייבויותיהם לפי הסכם הפשרה. לא נתקבלה כל תגובה להחלטה זו מצד משפחת עדרי.
13. ביני לביני, ביום 13.12.2012 נתקבלה בבית משפט זה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת נ' נצר) מיום 6.12.2012 בת"א 14492-09-12. בהליך אחרון זה נדון סכסוך בין משפחת עדרי לבין רוכשים מיועדים של הדירה. בהחלטתו מיום 6.12.2012 אישר בית המשפט המחוזי הסדר פשרה בין הצדדים. בהסדר הפשרה נקבע בין השאר כי הסכם המכר בין משפחת עדרי לבין הרוכשים המיועדים מבוטל, וכי משפחת עדרי תעמיד את הדירה למכירה לכל המרבה במחיר. עוד צוין בהסדר הפשרה כי בית המשפט מצפה כי הליך המכירה מחדש יוכתר בהצלחה בתוך 45 ימים.
נוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 13.12.2012, הגיש הבנק הודעה ביום 23.12.2012. בהודעת הבנק צוין כי בהמלצת בית המשפט המחוזי, ולפנים משורת הדין, מסכים הבנק לקיים את התחייבויותיו כלפי משפחת עדרי לפי הסכם הפשרה מיום 3.2.2010 (שאושר בבית משפט זה), ובלבד שעד ליום 31.1.2013 ישולם לבנק סכום של 825,000 ש"ח, המשקף שווי של 75% מערך הדירה. לשיטת הבנק, הוא זכאי למלוא שווי הדירה, שכן משפחת עדרי לא קיימה את התחייבויותיה לפי הסכם הפשרה מיום 3.2.2010, ולכן הסכמתו לקבל 75% מהווה התחשבות במשפחת עדרי. ביום 24.12.2012 הוחלט כי על משפחת עדרי להגיב להודעת הבנק עד ליום 1.1.2013. לאחר שתי הארכות מועד, הגישה משפחת עדרי את תגובתה ביום 13.1.2013. בתגובה חזרה משפחת עדרי על הטענות ביחס להתנהלות המערערים. כמו כן, ציינה משפחת עדרי את מאמציה הרבים לקיים את הסכם הפשרה, ובתוך כך את ניסיונותיה למכור את הדירה. בנוסף, טענה משפחת עדרי כי הבקשה החדשה של הבנק לקבל 75% מערך הדירה (לא 50%, כפי שהוסכם בהסכם הפשרה) מערימה קשיים על האפשרות של משפחת עדרי לקיים את ההסכם. לסיום, ביקשה משפחת עדרי ארכה נוספת לקיום הסכם הפשרה.
ביום 5.2.2013 הגישו המערערים הודעת עדכון, לפיה חלף המועד בו הסכימו המערערים לקבל 75% מערך הדירה, והסכום טרם שולם. אי לכך, ביקשו המערערים כי בית המשפט יקבל את הערעור, בהתאם להוראות הסכם הפשרה המתייחסות למצב של אי קיום ההסכם. ביום 4.4.2013 ביקשו המערערים פעם נוספת ליתן פסק דין ולקבל את הערעור, נוכח אי קיומו של הסכם הפשרה מיום 3.2.2010 על ידי משפחת עדרי, ונוכח העובדה שלא שולם הסכום אותו הסכים הבנק לקבל בהודעתו מיום 23.12.2012.
14. הנה כי כן, משפחת עדרי, כפי שנלמד מהודעותיה שלה, לא קיימה את הוראותיו של הסכם הפשרה. הטענות שהועלו בתגובותיה, לפיהן המכשול לקיום ההסכם היה נעוץ בהתנהלות המערערים, אין להן על מה לסמוך. זאת, מפני שכדברי המערערים, הסכם הפשרה לא כלל כל הסכמה בדבר מכירת הדירה, ומשכך אין מוטלת על המערערים כל חובה לשתף פעולה עם ניסיונות משפחת עדרי למכרה. כאמור, טענותיה של משפחת עדרי כנגד המערערים אף לא גובו בתצהיר, וגם מסיבה זו אין לקבלן. כפי שציינו המערערים בתגובותיהם, למשפחת עדרי ניתנו ארכות רבות לשם קיום ההסכם. ברקע הדברים עומדת העובדה שההליכים בעניין זה מתמשכים זה עשור, ולא נראה כי חלה כל התקדמות לעבר פיתרון המחלוקת. בנסיבות אלה אין מנוס מלהורות על קיום סעיפים 2.8 ו-6 להסכם הפשרה.
15. לפיכך, הערעור בע"א 5404/06 מתקבל, בעוד שהערעור שכנגד נדחה. משמע, כונס הנכסים רשאי להמשיך לבצע את שטר המשכנתה, בהתאם להוראות סעיף 6 להסכם הפשרה. לא יעשה צו להוצאות. יחד עם זאת, ובשל כך שמדובר בדירת מגורים בה מתגוררת משפחת עדרי תקופה ארוכה, נראה לנו לנכון להתלות את הליכי הכינוס לתקופה של 90 ימים מהיום. בתקופה זו תוכל משפחת עדרי לעשות ניסיון נוסף להסדיר את העניין עם הבנק. יש לקוות שהבנק יגלה גישה מתחשבת.
ה נ ש י א